מבית מלאכה קטן בחצר האחורית, הגיטרות של Maton הפכו לסיפור הצלחה אמיתי באוסטרליה. נכון להיום, מטון מעסיקה יותר מ -70 עובדים ונשארה 100 אחוז בבעלות משפחתית.
Maton, שהוכרזה כעת כגיטרה האהובה והמוצלחת ביותר של אוסטרליה, זוכה לקבלה ושימוש על הבמה העולמית ככלי באיכות הגבוהה ביותר. זה בעקבות חזונו של ביל מאי לייצר גיטרות בעבודת יד במחיר שווה לכל איש. הפילוסופיה שלו עדיין מתקשרת היום: "אם אתה מכין גיטרה טובה, הגיטרה הנכונה, אנשים ירצו את זה."
הפילוסופיה של ביל מאי פירושה ש"דיוק בעבודה הוא חשוב מאוד. אנשים חשובים – אני חייב שיהיה לי אותם. אני מרגיש שזו דרך חיים נכונה לגבר לבוא לעבוד ולתת את היכולת שלו למשרה שמשמעותה חשובה לו וחשובה משתמש הסופי. " ביל מאי.
ההתלהבות של ביל התגלתה כמדביקה וחיה היום באנשי הצוות הנוכחיים המאמצים את הסטנדרטים הגבוהים לאיכות עליהם הוקמה Maton. ביל התעניין במיוחד בניסיונות עץ אוסטרלים ועקרונות אלה ממשיכים גם היום עם תוצאות מרשימות.
בדרנים אהובים ומוערכים באוסטרליה כמו טומי עמנואל (שקנה את המטון הראשון שלו, דגם MS500 בשנת 1959), ג'ון וויליאמסון, האחים פין, פול קלי, המחפשים, ג'ורג 'גוללה וקולין היי נראו בבמה וטלוויזיה. מטון והמחזור של החברה התרחב. "ביליתי את כל חיי בנגינה של מוסיקה לאנשים באוסטרליה ואני אוהב לנגן בגיטרה מתוצרת אוסטרליה – המטון," אמר טומי עמנואל.
מבצעים בינלאומיים כמו ג'ון פוגרטי מקרידנס קלירווטר וג'ימי פייג 'של לד זפלין ואפילו הביטל ג'ורג' הריסון המנוח מילאו חלק בהפצת המילה על גיטרות מטון. מסייע בהעלאת המוניטין והפרופיל הבינלאומי של מטון.
ביל כבר התכונן למסור את החברה שלו ושל ורה לבתו לינדה וחתנו נוויל קיטשן ששמרו בגאון על חזונו של ביל. מטון עבר לחצרים גדולים יותר בבייסווטר, אך תוך תריסר שנים, אלה הוכיחו את עצמם קטנים מכדי להתמודד עם הוראות גב, במיוחד בינלאומית.
המעבר לשנת 2003 למתחם הנוכחי ברחוב קלריס בבוקס היל דרש השקעה של מיליוני דולרים בכדי להפוך את המפעל החדש למצב חדש. זו הייתה משימה קשה – לשמור על איכות תוך הגברת ייצור הגיטרה. לינדה ונוויל קיטשן מספרות כי כוח העבודה שלהם הרים את המוט כשמדובר בתקני הייצור. הדבר נעזר בהכנסת תוכנות מחשב מעוצבות מקומיות וטכנולוגיה עילית, אשר אפשרו לעובדים יותר זמן לעשות את מה שהם עושים בצורה הטובה ביותר – להכין גיטרות ביד בסביבה בטוחה ובקרת אקלים.
כל עובד בקומת המפעל מנגן בגיטרה והתשוקה שלהם למלאכה שלהם ברורה כשהם מתמסרים להכנת כלים שהם היו רוצים לנגן.
